פעם דיברו על ״בעיית הדור״. היום לדבר על ״בעיית דור״ זו בעיית הדור. האיומים החינוכיים לפני כמה שנים, שאנשי חינוך עדיין מזהירים מפניהם – כבר לא רלוונטיים. דוגמא אישית, יחס לילדים, חינוך מאהבה, דיבור ברכות ועוד – אלו בעיות הדור שלפני עשור. כיום, עדיין באותו הדור, הם אינם הבעיות. לא שנפתרו, אלא התגמדו לעומת בעיות מהותיות הרבה יותר, שצצו מבלי ששמנו לב ומבלי שהדור התחלף. כיום יש לדבר על בעיות חינוכיות בתפיסה של עיתוי, לא של דור. המינוח הנכון יהיה, אם כן, ״בעיות עיתוי״.
ובכן, בעיית העיתוי הבוערת ביותר היא הסחות דעת מ״להיות איתם״ עם הילדים. ילדים בזמננו אינם יורדים מהדרך או מזלזלים בחינוך הוריהם. אלו היו בעיות בעידן שלקח דור לבעיות להתחלף. כיום ילדים סובלים מתת-תזונה נפשית חמורה. דילול כואב של עצם נפשם. ניתן לראות נערים ואף ילדים, מתגודדים סביב בתי הכנסת והמרכזים הרוחניים ומשתוקקים שיהיו איתם מעט. אחרים מתאגדים לבד לבילוי משותף בהווי יהודי, חוויה של “להיות זה עם זה” כתחליף ל”היות איתם” של ההורים.
החינוך מעולה, הדוגמא האישית למופת, הידורים עד קצה, שמחה ואושר וחדווה ותכנים ומסרים על הטוהר המזוקק ביותר. אבל הכל תעשייתי, נע עם אינרציית הליין המתועש של הדת. כמעט על אוטומט. כולם כהוגן, בסדר ובשגרה, ומשום מה אחוז הפגמים בתוצר הרבה יותר מהנורמה. זו בעיית העיתוי הנוכחי. מהר מאוד העיתוי יתחלף ואתו הבעיה. ועד התחלף העיתוי, יש פתרון עכשווי שרלוונטי כעת ורק כעת. מחר תהיה בעיה חדשה עם פתרון אחר. לא להתקבע. מה שנכתב כאן רלוונטי לעכשיו ונכון לדבר עליו כל עוד העיתוי קיים.
ילדים צריכים ש”יהיו איתם”, בלי כלום, בלי מטרה בלי מסרים בלי לחנך למשהו בלי להנדס או לתכנת או לתעש או לתעל אותם. פשוט להיות איתם, סתם. רומנטי. לבזבז איתם את הזמן היכן שהם. זה מצלצל כמו הדרכה זוגית וזה באמת מה שקורה כשלא מקבלים את זה בילדות; סובלים מזוגיות תכליתית מידי שממשיכה להורות מוכוונת הישגים. הבה נעצור את מחול המטרות והמרדף אחר הישג לא-יבוא. צריך להשקיע בלהיות כאן ועכשיו עם עצמנו עם ילדינו ועם בני זוגנו.
ומה יהיה עם החינוך? אם רק נהיה איתם בלי שום מטרה ומסרים וערכים, מי יקנה להם אותם? אז זהו, שאל דאגה. אם נעניק לילדים את ה״היות איתם״ הם יודבקו באופן טבעי בערכים שאנו חיים על פיהם. העולם בחוץ מסוחרר וסהרורי ומסוכן וזה פועל לטובתנו. הילדים לא ייקחו סיכון. ניתן להם את עצמנו והם יקבלו את עצמם. ניתן להם נפש והם יקבלו בריאות. שאר מרכיבי החינוך יגיעו, כמו שאנו אוהבים, באוטומט.
הכותב הוא סטודנט מצטיין לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, סופר ומרצה
- אחר
- חיים לוריא
- לא צויין
- [email protected]
