יצא לי לא פעם לשמוע אנשים שאמרו לי את המשפט הבא:
“אם היה לי מספיק כסף, הייתי יכול להקדיש יותר למשפחתי וללימוד תורה”
“אם הייתי נולד למשפחה כזאת וכזאת הייתי נראה היום אחרת”
“אם אישתי היתה יותר…
הזוגיות שלנו היתה פורחת”…
אני מאמין שכולנו שמענו משפטים בסגנון זה לא פעם ולא פעמיים בחיינו,
לעיתים הם נאמרים מפינו…
בהמשך לפרק הקודם, שדובר בו על השינויים שחווה הבחור במעבר מישיבה קטנה לגדולה, נעסוק בפרק זה ונדבר על מחשבה שמיד עולה בראשו של הבחור ברגע שהוא מרגיש את השינוי בהלך הישיבתי.
״הלוואי והייתי יכול לחזור לישיבה קטנה״,
כמה נהנתי שם,
חבל שהאווירה בישיבה גדולה אינה אותו הדבר כמו בישיבה קטנה״
ועוד כהנה רבות.
כך בכל פעם שקורה לו אתגר מסוים, מיד צפה לו אותה המחשבה- ״אילו הייתי״…
זה יכול להתבטא בסיטואציות רבות,
ברגע שהרב פחות מתייחס אליו- מיד הוא נזכר איזה קשר נפלא היה לו עם הרב בישיבה קטנה.
אותה המחשבה תעלה גם כשבלימוד יחווה קצת קושי או כאשר תחסר לו חברותא.
זה יכול לקרות גם בדברים גשמיים,
אם הוא לא הסתדר בחדר טוב, האוכל בישיבה לא טעים לדעתו
או שאפילו המכונות כביסה פחות טובות-
מיד באינסטינקט המוח שלו מעלה לו את המחשבה על אז,
וכן בכל דבר, כל בחור במה שתפס אותו יותר בישיבה קטנה.
האמת היא שגם בישיבה קטנה היו לו את אותם אתגרים, בלימוד, עם חברים ועוד. אך שם הוא הרגיש שיש לו על מי לסמוך ומי שיעזור לו. מכיוון שתמיד בישיבה קטנה משננים לו ״אנחנו כאן בשבילך״ וכעת כשהוא נמצא בישיבה גדולה ובה ההתנהלות קצת שונה, מיד הוא מחפש את איזור הנוחות שאליו הורגל.
כאן מתחיל האתגר הגדול,
הבחור מסתכל בכל עת לאחור ומפנה את האנרגיה שלו תמיד על מה שאין, במקום למקד את האנרגיה לכאן ולעכשיו, להווה,
על במה הוא כן רוצה להשתפר, איך הוא יכול לקחת יותר את האחריות, איך יוכל לגרום לעצמו להנות בישיבה?
ברגע שהבחור לא יקטע את קו המחשבה הזה ולא יניע את עצמו לעשות פעולות לשיפור המצב,
הבחור פשוט יפסיק להרגיש חיות ושייכות לישיבה
ויתחיל פחות להאמין בעצמו שהוא יכול להיות ״תמים״ רציני שעושה מה שהרבי רוצה ממנו…
לעיתים הוא עלול להשאר במצב זה עד סוף דרכו בישיבה.
(בעז״ה בפרק הבא יוסבר איך זה קורה בפועל…)
תמים להצליח-ליווי והכוונת בחורי ישיבה
לתגובות ושאלות: בפרטי 0526924770
מייל [email protected]
- אחר
- מאת: נתנאל ציוני
- 0526924770
- [email protected]
