חסידים בעולם העסקי

איש-עסקים

יש הבדל בין בעל עסק לבין עובדיו המקבלים ממנו את שכרם. העובד השכיר משקיע את מספר שעות-העבודה הנדרש ממנו ובסוף היום הוא משאיר מאחוריו את דאגות העסק. אפילו העובד החרוץ והמסור ביותר, איננו מפגין אותה מידה של מעורבות כמו בעל העסק עצמו.

כי לעומת עובדיו, בעל העסק תמיד נושא עמו את נטל הדאגה לכל מה שהמפעל תובע ממנו. גם בעת שהוא אוכל, או מבקר אצל חברים, ענייני המפעל אינם מרפים ממנו לרגע. ואפילו כאשר העסק מתנהל על מי מנוחות, איננו יושב ומחכה שהזדמנויות עסקיות תפולנה לחיקו, אלא הוא תמיד הולך ומחפש דרכים לשפר או להרחיב את נכסיו.

אנו כיהודים חייבים להתייחס ל”עסק” הרוחני שלנו, וביחוד ללימוד התורה, באותה מידת מסירות שמוכיח היזם כלפי העסק שלו. יהיו אשר יהיו עיסוקינו במשך רוב היום, התורה צריכה להיות בראש מעיינינו. היא צריכה להיות העסק האמתי שלנו, עד כדי כך שלא נוכל להתנתק ממנה. לא חשוב כמה זמן אנו מקדישים ללימוד התורה היומי שלנו ואפילו אם זה זמן קצר, בכל זאת, ראשנו ורובנו צריך להיות מונח בענייני התורה, גם שעות רבות אחרי שחזרנו לפעילות החולין.

לדברי התלמוד, כאשר אדם עסוק כל כולו בתורה הרי הוא כפודה את השכינה מגלותה, ובודאי יועיל הדבר גם לו בכל תחומי החיים.

דוד שרגא פולטר