לפני כמה שנים יצא לי ללוות בחור תקופה מסויימת ועם הזמן גיליתי שהוא כל הזמן מסתיר ומעלים את הקשיים שלו מההורים, כששוחח עם הוריו ששאלו לשלומו, היה מסתיר מהם כל פיסת מידע עליו.
באחת הפעמים שאלתי אותו, “תגיד, מדוע אתה מסתיר את הקשיים שלך מהוריך? הרי הם האנשים שהכי קרובים אליך ויכולים לעזור לך, אני מציע לך לדבר איתם והם יסייעו לך”.
ברצוני להדגיש שהיות שהכרתי את ההורים שלו ומדובר בזוג הורים נפלאים וטובים, אנשי חינוך ידועים, התמיהה שלי גדלה עוד יותר, מה הסיבה שבנם היקר אינו מוכן לשתף אותם?
וכך ענה לי אותו בחור: “האמת שאני כן רוצה לשתף את הורי, אך מניסיוני מפעמים קודמות, בכל פעם ששיתפתי אותם, הם רק נכנסו ללחץ על הנושא ולכן מספיק לי הלחץ העצמי שלי ואיני צריך להוסיף עוד מבחוץ, זו הסיבה שאני נמנע מלספר להם”.
לבחור בישיבה גדולה יש הרבה משימות ולחצים שאיתם צריך להתמודד, הן בהספק הלימודי, הן עם החברה
ובעיקר הרצון להרגיש באופן עצמי שהוא טוב ומועיל לסביבה.
כאשר בחור נכנס לקושי, הנטייה האינסטינקטיבית שלו היא לחזור לאיזור הבטוח שלו ולבקש עזרה
מההורים,
אך ברגע שירגיש שאפילו הוריו מגיבים בבהלה, מתקשים להוביל אותו ולתת עיצה שתחזק אותו, הוא יחווה הרגשת ניתוק וחוסר ביטחון, הלב שלו יסגר.
אפשר להבין מהיכן יכולה לנבוע הבהלה של ההורה כששומע על אתגר או קושי שעובר בנו.
המרחק יכול להשפיע על כך, שכן מרחוק הכל נשמע יותר מורכב ויש יותר הרגשה של חוסר שליטה ויכולת לעזור.
ישנם הורים שעולה להם מיד תסריטים גרועים ו’מי יודע להיכן העניין הזה ימשך’.
לפעמים עולה מחשבה של ‘מה יגידו’ ואיך הסביבה תגיב.
יש מקרים שהבן ישתף אותנו בדברים שלא יהיו נעימים לשמוע,
והתגובה הטבעית היא לחץ וחוסר אונים.
אך בדרך הזאת הבחור שלנו ירגיש שאין לו כאן את האדם הבוגר והחזק שאיתו הוא יכול לשתף את הקשיים שלו
ובעיקר לא יכול לסמוך עליו שהוא יתמוך וילווה אותו.
לכן, התפקיד החשוב שלנו בתור הורים הוא לשדר בכל עת לבחור היקר “אנחנו כאן בשבילך”, להקשיב ולשמוע לך וכמובן לתמוך בך בכל מצב.
הילד שלנו ירגיש שאנחנו שותפים לו וירצה לעדכן אותנו בהצלחותיו וגם באתגרים שלו.
הוא ידע שכדאי לו להתייעץ עם מי שתמיד רק מקדם ועושה לו טוב ואינו נבהל גם כאשר יש אתגר.
לדוגמא, ישנם בחורים שיורד להם החשק בלימוד וזאת לא בגלל שאינם חכמים,
עובדה היא שעד עכשיו הם כן למדו,
אלא התעורר בהם אתגר רגשי שמעסיק אותם וגורם להם לירידה בלימוד.
תפקידנו להביט על הלב של הבחור, שכן זה עיקר עבודתו של הבחור עצמו בישיבה.
כשיצליח לעשות איזון ברגשותיו, אז יהיה לו יותר קל להצליח בכל המשימות הרבות שמוטלות עליו.
כמובן שגם כאן יש צורך באיזון,
לשים לב שמרוב התעניינות לא נגרום לילד להיות תלותי בנו,
או חלילה להתרחק מאיתנו.
לכן, מצד אחד לתת תחושה של פתיחות ורצון להקשבה ומצד שני לא לתת הרגשה שדואגים לו כמו ילד קטן אלא להעניק לו גם עצמאות ושחרור.
כהורים אנחנו יכולים לדעת הכי טוב על ילדנו היכן הגבול שבין התעניינות להתעניינות יתר.
בהצלחה
- אחר
- נתנאל ציוני
- 0526924770
- [email protected]
