חיי הנישואין = עבודת פרך?!

מאת: זוהר גינדי - מדריך חתנים מוסמך

אחר

“סתם כולם עושים מזה סיפור, אני יסתדר איתה, יש לי לב טוב” – זוהי מחשבה של כל חתן צעיר.
האם אכן לב טוב מספיק להצלחת הנישואין? במדרשי חז”ל מובא אשר עבודת בנ”י במצרים הייתה
עבודת פרך בכך שהעבידו את עבודת הגברים לנשים ולהפך.
למרות אשר לכאורה עבודת הגברים נעשתה קלה יותר, היא נהפכה ‘לפרך’, מאחר שכל אחד מאיתנו נוצר בתבנית
מסויימת שונה, וכאשר לא נותנים לאדם את מקומו ואת צרכיו הוא, הדבר קשה לו ביותר, וכל ניסיון לשנותו יעיק עליו כעבודת פרך.
מכאן אנו מבינים, כי הדרך להצלחה בחיי הנישואין, כוללת בתוכה הכרה יסודית בהבדלים בין גברים לנשים בכלל,
ובהיותנו שונים בנפשנו בפרט. בכוחה של הכרה זו להשפיע על חיינו הזוגיים מן הקצה אל הקצה, בלעדי זה
אדם יכול להיות אכפתי ומתחשב אך לפגוע באשתו על כל צעד ושעל.
כשחסרה הכרה ברורה בנושא זה, לא אחת הגבר בבית עלול למצוא עצמו נבוך “למה היא כועסת עלי, רק רציתי
לעזור” / “אתה לא מבין אותי” – “מה לא טוב במה שאני עושה?!” / “למה אני נותן לה כל מה שהיא רוצה, אך היא כלל לא מרוצה?”


ומצד שני האישה מוצאת עצמה מתוסכלת מהקשר הזוגי “למה הוא תמיד פוגע בי בלי לשים לב?! / אם ה וא בעל
טוב למה הוא לא מקשיב לי?!” וכדומה. נקודת המוצא היא, אשר לא כל מה שמתאים לו מתאים לה,
ולא כל מה שמתאים לה מתאים לו.
ואכן, כאשר פוקחים את העיניים מבינים, שכל אחד מגיב וחושב בצורה מסוימת, הנראית לו הכי נורמלית והגיונית,
ובאותה שעה השני מסתכל על הדברים בצורה ממש שונה. ניתן להמשיל זאת לשני אנשים העומדים האחד מול השני
ומתווכחים האם המספר שהם רואים הוא שש או תשע… כאשר כל אחד בטוח שרק הוא צודק, ולאמיתו של דבר כל
אחד מסתכל מהכיוון ההפוך… כך גם בקשר הזוגי: זה שהגבר מגיב וחושב בצורה מסויימת, זהו מנקודת המבט
שלו, ואינו סימן שהאישה טועה. היא פשוט רואה את
החיים מכיוון אחר.

המשימה המוטלת עלינו בחיי הנישואין היא לצאת מעצמנו, ולדמיין כיצד השני מרגיש, ולהבין שיתכן שדברים
שעושים לי טוב ונעים לשני גורמים לשני חוסר נעימות, וכן דברים שנראים לי כמיותרים, מהווים צורך גדול
והכרחי לבן זוג. צאו מהמיצרים הזוגיים…

משמעותה הזוגית של עבודת ה פרך היא כאמור טשטוש השוני בין בני הזוג. לפי זה, יציאת מצרים – פירושו להכיר
בהבדלים בין בני הזוג ולדעת למרות זאת לכבד את השני. בעומק הדברים, ההבדלים בין בני הזוג אינם אמורים
להפריד ביניהם כלל, מאחר שהם רק בחיצוניות שבהם. אם נשכיל לכבד אחד את השוני של השני, נגלה לפתע כי
דווקא השוני מגלה את האהבה האמיתית בנינו המתבטאת בכיבוד צרכיו של השני וההתעניינות ברגשותיו הוא,
ובהשקפתו השונה על החיים, והדבר מהווה המפתח לוויתור וחיבור בנינו, כאשר כל אחד שקוע מה יעשה טוב לשני!


כמו כן נבין, שהתכונה השונה של הבן זוג אינה שלילית ואינה אמורה להפריד ביננו, אדרבה דווקא השילוב של
שתי התוכנות השונות גורם להשלמתנו אחד את השני, וליצירת שלימות משותפת בבני ית בית משלים ומושלם.
לדוגמה, בחינוך הילדים, פעמים רבות נטייתו של האבא היא לחנך עם ‘גבורה’ – להציב גבולות לילדים ולעמיד
אותם על מקומם כשצריך, ואילו נטייתה של האמא היא לחנך עם ‘חסד’ – להעניק לילדים אהבה ופינוק ללא קשר
למעשיהם. ניגוד זה עלול לגרום לוויכוחים בלתי פוסקים, כאשר האיש יטען שנתינה ללא גבולות פוגעת בחינוך,
והאישה תטען שקשיחות רבה פוגעת בחינוך. אך אם ישכילו בני הזוג להבין שהם לא נוגדים זה לזה,
אדרבה הם משלימים זה את זה, הרי על ידי שכל אחד יתן מקום לשני להביע את דעתו, מתוך הבנה ששניהם רוצים
בטובת הילדים ושניהם צודקים, אזי השיח הפתוח, וההקשבה המכבדת, תגרום לדיון פורה וליצירתיות, כיצד
לאזן בין שני ה ניגודים למציאת הדרך הנכונה. כאשר אנו מוכנים להתאחד דרך השונה שבנו, ולהעניק
לשני את מה שיעשה לו טוב, גם כשלא מתחשק לנו להגיב כך… הדבר מסמל שהתעלינו מעל האגו העצמי וגילנו את
החלק הנשמתי המשלים שבנו, שהרי אומנם מצד הגוף אנו נפרדים אך בנשמתנו אנו מאוחדים ומשלימים זה את זו
כנשמה אחת. זוהי יציאת מצרים זוגית המביאה לחיים
מאושרים ובניין עדי עד!

  • אחר
  • זוהר גינדי - מדריך חתנים מוסמך
  • 058-3130770
  • ronenat84@gmail.com

שתף מודעה זו:

אולי יעניין אותך...

כתבות נוספות במגזין אנ”ש סייל

לא רוצה לפספס כלום?

להצטרפות לקבוצות של אנ"ש